13-2 ביצוע הרמת אגן על ידי מטופלים עם המיפארזיס

ביצוע הרמת אגן על ידי מטופלים עם המיפארזיס: החלקת הרגל הפארטית
ד”ר צבי קוז’ול , מאיה פילר, פרופ’ חיים רינג ז"ל

תקציר

רקע: בעת שמטופלים עם שיתוק של פלג גוף (המיפארזיס) כתוצאה מאירוע מוחי מנסים לבצע פעולות המלוות בהרמת אגן ממצב של שכיבת קירוס, נוטה הרגל הפארטית להיפשט למלוא אורכה ולהחליק לעבר מרגלות המיטה. תופעה זאת מיוחסת בדרך כלל לטונוס גבוה של פושטי הברך, אך השערה זו לא אוששה עד כה.

מטרות: לקבוע את הקשר בין החלקת הרגל הפארטית לבין רמת השליטה המוטורית של הגף התחתון, הספסטיות של פושטי הברך והמומנט המקסימאלי של מכופפי ופושטי הברך.

שיטות: עשרים ושבעה מטופלים עם המיפארסיס שעברו אירוע מוחי לפני 3-10 שבועות (ממוצע 26 ) ואשר כולם מסוגלים לבצע את תרגיל הרמת האגן על מזרן רגיל (מחוספס) מוינו לשתי קבוצות בהתאם ליכולתם לבצע את הפעולה כאשר כפות רגליהם מונחות על משטח פלסטי חלק, המקשה על מניעת החלקת הרגל. המומנט המקסימאלי של שרירי הברך של כל אחד מהנבדקים נקבע באמצעות דינמומטר דיגיטאלי ידני. רמת הבקרה המוטורית של הרגל הפארטית ורמת הספסטיות של פושטי הברך נקבעו באמצעות מבדקי פוגל מאייר ואשוורדס בהתאמה. הקשר בין החלקת הרגל הפארטית בעת ביצוע התרגיל לבין הרמה המוטורית, הספסטיות, והמומנט המקסימאלי של פושטי הברך והמכופפים חושב באמצעות Correlation Biserial . מבחן ה- ANOVA varience of analysis measures repeated way-2 שימש לקביעת ההבדלים בין המומנט המקסימאלי של שרירי הברך של שתי הקבוצות ושני צידי הגוף.

תוצאות: המומנט המקסימאלי של מכופפי הברך של המטופלים אשר הצליחו לבצע את תרגיל הרמת האגן על משטח חלק, היה גדול מזה של אלו אשר לא הצליחו בגלל החלקת הרגל ) .)p=0.01 בהשוואה לצד הנגדי נמצא שהאירוע המוחי החליש את מכופפי הברך הפארטית יותר מאשר את הפושטים (p=0.04 ). כן נמצא מתאם סטטיסטי מובהק בין היכולת לבצע הרמת אגן ללא החלקתהרגל לבין המומנט המקסימאלי של מכופפי הברך ורמת השליטה המוטורית של הרגל הפארטית (r=0 ו r= 0.74 , בהתאמה).

דיון ומסקנות: רמת בקרה מוטורית נמוכה וחולשת מכופפי הברך הן שתי הסיבות העיקריות להחלקת הרגל הפארטית בעת ביצועהרמת אגן. לעומת זאת, הספסטיות של פושטי הברך לא משפיעהכנראה על החלקת הרגל. מעניין שמכופפי הברך הפארטית נחלשועקב האירוע המוחי יותר מאשר פושטי הברך. ממצא זה נתמך על ידימחקרים נירו-פיזיולוגים המדגימים כי המכופפים מעוצבבים באופןמבודד יותר על ידי הקורטקס המוטורי בעוד שפעולת הפושטיםמושפעת באופן ניכר יותר מהמשוב התחושתי של נשיאת המשקל.יתכן שהעמידות היחסית של הפושטים בפני האירוע המוחי נובעתגם מכך שתהליך השיקום מונחה המטלה מתמקד בפעולות שלנשיאת משקל המחייבות פעילות רבה יותר של פושטי הברךמאשר של המכופפים. ממצאי המחקר מרמזים שיתכן שאימוןהמתמקד על תרגול מטלות פונקציונאליות בלבד, אינו מעודדמימוש מלא של הפוטנציאל המוטורי של מכופפי הברך.