עמדת רופאי משפחה כלפי תפקידה ותרומתה של הפיזיותרפיה לטיפול במערכת השלד-שריר
|
אורי אתרוג, יוכבד לויפר |
| תקציר |
| רקע: פגיעות שלד- שריר מהוות חלק משמעותי מהפגיעות בגינן פונים מטופלים לרופא המשפחה, אשר משמש הגורם הראשוני והמרכזי בהליך השיקום ואחראי על כשליש מן ההפניות לטיפולי הפיזיותרפיה. |
| מטרת המחקר: לבחון את עמדות רופאי המשפחה לגבי תרומת הפיזיותרפיה לטיפול בפגיעות שלד- שריר והשפעתן על ההפניות לטיפולי פיזיותרפיה. |
| שיטת המחקר: במחקר השתתפו 122 רופאי משפחה, שמילאו שאלונים אנונימיים אשר הועברו במהלך כנסים שנתיים של ארגון רופאי המשפחה. |
| תוצאות: (1) הרופאים סוברים כי התחומים שבהם תבוא לידי ביטוי היעילות הטיפולית הגבוהה ביותר בפיזיותרפיה הם: שיפור טווחי התנועה ושימוש באביזרי עזר. יעילות טיפולית נמוכה יחסית מצופה במניעת כאבים אקוטיים ובשיפור יכולת העיסוק של המטופל. (2) הרופאים מעריכים כי בכ-26% מן המקרים בהם נפגע מטופל במערכת השלד- שריר, לא יחול שיפור במצב המטופל בעקבות טיפולי פיזיותרפיה, מעבר לשיפור שיחול במצבו באופן טבעי. (3) 60% מרופאי המשפחה מסכימים עם ההיגד כי פיזיותרפיסטים כשירים לבצע הערכה וטיפול במטופל גם ללא הפניית רופא. (4) צורך ממשי בטיפול פיזיותרפי הוא הסיבה ל- 56% מן ההפניות הניתנות למטופלים. (5) 56.6% מרופאי המשפחה דיווחו כי לא נחשפו להכשרה בתחום הפיזיותרפיה. (6) ההכשרה שרכש הרופא בתחום הפיזיותרפיה משפיעה על רמת הציפיות של הרופא להצלחת הטיפול, לשיפור ביחס הרופא לפיזיותרפיה ולעלייה באחוז ההפניות הניתנות על בסיס צורך ממשי. |
| מסקנות: קיים צורך לבחון תכניות אשר יגבירו את חשיפת הרופאים למקצוע הפיזיותרפיה. תכניות כאלו עשויות להוביל לניצול אפשרות טיפולית זו בצורה המיטבית ולתרום בכך לשיפור הטיפול הניתן למטופל. |
| מילות מפתח: פיזיותרפיה, רופאי משפחה, גישות, תפיסות, אורתופדיה. |
