תאור מקרה - ההשפעה המיידית של תרגול נשימה פולינה גינזבורג 18-1

 ההשפעה המיידית של תרגול  נשימה קצובה באמצעות משוב על מדדי קצב הלב ושונות קצב הלב אצל אנשים לאחר אירוע מוחי איסכמי בשלב התת-חריף - חקר מקרים

פולינה גינזבורג, גדי ברטור, שרה פלג, מיכל כץ לוירר

תקציר:

לקות אוטונומית בדגם של פעילות-יתר סימפתטית היא לקות שכיחה הנגרמת עקב אירוע מוחי. חקר מקרים זה נועד לבחון את יכולתם של נבדקים שעברו אירוע מוחי להאט את קצב הנשימה ואת ההשפעה המיידית של המניפולציה הקצבית על תפקוד מערכת הבקרה האוטונומית של הלב. השיטה: נבחרו שמונה נבדקים לאחר אירוע מוחי איסכמי,  modified Rankin Scale > 2בשלב התת-חריף של האירוע. הכלים: הנבדקים נוטרו באמצעות הולטר – ECG- למשך כ 40-30  דקות, בעת נשימה בקצב נוח ובעת נשימה קצובה בעזרת משוב ראייתי בקצב מטרה של שש נשימות לדקה. תוצאות: במנוחה, קצב הנשימה החציוני עמד על 14.3 נשימות לדקה (טווח 13.5-15.8), שירד בעת ביצוע נשימה קצובה למשך 15-5 דקות לערך חציוני של 8.4 נשימות לדקה (הטווח 7.5-11.7), (p-value=0.006). הערך החציוני של הירידה בערכי קצב הלב בעקבות נשימה קצובה עומד על  11 פעימות לדקה (הטווח 3-16),( p=0.005). המדד לתרומת המרכיב הפרה-סימפתטי עלה עם נטייה למובהקות בעת נשימה קצובה (p=0.08). מסקנה: תרגול קצר מול משוב הביא נבדקים לאחר אירוע מוחי להוריד את קצב הנשימה ולהציג שינוי במדד קצב הלב ומגמת שינוי במדד השונות.  מוצע לערוך מחקר חוזר שבו יוגדל המדגם  ויוארך משך התרגול  כדי לבדוק אם המגמה החיובית שנצפתה בעבודה זו יכולה לבטא אפקט מידי, ולאחר מכן ארוך טווח, על מדדי השונות אצל חולים לאחר אירוע מוחי.

מילות מפתח:

אירוע מוחי, מערכת אוטונומית, שונות קצב לב, נשימה קצובה